אורן הצנובר

(= אורן הגלעין, אורן הסלע)

 

מספר הצמח במפה - 60

 

שם מדעי -  Pinus pinea L.

שם אנגלי – Stone pine

תפוצה טבעית – מערב אגן הים התיכון

ירוק: אוכלוסיות בר רצנטיות;             צהוב: תפוצה משוערת לפני ההולוקן

מקור:  Caudullo, G., Welk, E., San-Miguel-Ayanz, J., 2017. Chorological maps for the main European woody species

 

תיאור כללי:

מין אורן בעל מראה ציורי מאד – הגזע זקוף וגבוה, עד 25 מ', והצמרת פטרייתית מעוגלת. בצורתו המיוחדת הוא שונה מכל מיני האורן האחרים שגדלים ביערות בארץ.

קליפת הגזע עבה, גסה, עם פצלות עמוקות. צבעה אפור-אדמדם חלודי.

המחטים עבות, קצרות ונוקשות ביחס למחטים של מיני אורן אחרים בארץ, צבען ירוק כהה רענן, והן נישאות בקבוצות של 3-2 על ברכיבלסטים, בתוך נדן קרומי. אורכן עד 15 ס"מ, בדרך כלל פחות מזה.

כמו כל המחטניים, לאורן הצנובר אין פרחים אלא איצטרובלים חד-מיניים, המואבקים ברוח. העצים הם חד-מיניים, נושאים איצטרובלי נקבה ואיצטרובלי זכר יחד על אותו עץ.

איצטרובלי הזכר קטנים, אורכם עד שני ס"מ וקוטרם כארבעה מ"מ, עשויים קשקשים קרומיים זעירים ורבים הערוכים בספירלה. בחיק כל קשקש שני אבקנים עם כמות גדולה של גרגירי אבקה צהבהבים.

איצטרובלי הנקבה הצעירים ביציים, בצבע אדום-סגול כהה, אורכם כ-15 מ"מ ורוחבם עד שבעה מ"מ.  לאחר ההאבקה הם גדלים ומגיעים לאורך עד 15 ס"מ וקוטר דומה.  איצטרובלי הנקבה הבוגרים מעוגלים בהשוואה לאיצטרובלים של מיני אורן אחרים. הקשקשים הבוגרים גסים, מעוגלים. בחיק כל קשקש שני זרעים לא מכונפים עטויים קליפה עבה וקשה מאד.

הזרעים הם הצנוברים - גרעיני מאכל טעימים מאד.

עצים בוגרים בכרמל

מקור: Ask Blooma

 

 

שימושי העץ:

- הזרעים של אורן הצנובר נאכלים.

- עץ ייעור נפוץ בכל הארצות עם אקלים ממוזג חם.

- עץ נוי, בייחוד בפארקים ובשדרות.

- מקור לקורות לבנין ולייצור רהיטים.

- חומר גלם לתעשיית הנייר.

- עץ הסקה פופולרי במערב אגן הים התיכון.

- שומוש מוגבל בתעשית פחמי העץ.

- השרף משמש בתעשיית הצבעים והלכות.

- מהמחטים ומהשרף מופקים שמנים אתריים לתעשיות התמרוקים, הבשמים ולרפואה.

- משמש ליצירה של עצי בונסאי (עצים ננסיים)

 

 

תיאור נוסף של העץ:

אורן הצנובר ניתן לזיהוי בקלות על פי צורתו המיוחדת. העצים הצעירים הם בעלי גזע ישר וזקוף וצמרת כמעט כדורית, עם ענפים הנישאים באלכסון מעלה מהגזע. עצים מבוגרים מקבלים בהדרגה מראה דמויי סוכך. הגזעים הזקופים וישרים מאד בעצים צעירים, נהיים מעוקמים ומאד ציוריים בעצים זקנים של אוכלוסיות הבר (מערב אגן הים התיכון).

 

חורשה טבעית ב-Costa Sancti Petri, אנדלוסיה, ספרד

מקור:    Matt Westgate - from everywhere - Wikimedia

 

צבע המחטים כהה יותר מזה של מיני אורן אחרים שגדלים בארץ, והן עבות יחסית, בשרניות מעט ומסתלסלות מעט סביב צירן.

הענפים הצעירים ירוקים, מטמיעים. המחטים נישאות בזוגות או שלישיות על ענפונים זעירים (Brachyblast) קצרים מאד, 4-2 מ"מ, והנדן של המחטים קרומי ושקוף.

לצמחים הצעירים בשנתם הראשונה עד גיל של כארבע שנים, וכן באיברים צעירים יש מחטים שנישאות יחידות בספיראלה לאורך הגזע הראשוני. רק כאשר העץ מתחיל לפתח ענפים גדלות עליהם המחטים הבוגרות. לצורה הראשונית של מחטי האורן קוראים צורה יובנילית.

תופעה כזו של עלים יובניליים השונים בצורתם מהעלים של הצמח הבוגר קיימת בצמחים נוספים, למשל מינים של צפצפה, קיסוס, חלבלוב ועוד.

ענף עם מחטים בוגרות                                                 ענף צעיר עם מחטים יובניליות

מקור: Wikipedia

 

כאשר האורן נובט יש לו 10-7 עלים ראשוניים (פסיגים) באורך של כשני ס"מ. הפסיגים דומים מאד למחטים הראשונות. אך הם קצרים הרבה יותר, עד 4 ס"מ,

לנבטים יש 10-8 פסיגים הדומים בצורתם למחטים הבוגרות. הם ערוכים בספיראלה מהודקת בראש הנבט. הנבט, כולל הפסיגים, שעירים מעט.

נבט של אורן הצנובר

מקור: Wikipedia

 

איצטרובלי הנקבה מעוגלים מאד, עם מספר קטן יחסית של קשקשים עגולים וגסים. צבעם חום-ערמוני מבריק. הקשקשים דמויי יתד רחבה, מעוגלים בראשם ועם חוד שטוח וקהה שעליו כתם אפור דמוי עין.

האיצטרובל מבשיל כשלוש שנים לאחר ההאבקה. עם ההבשלה האיצטרובל מתיבש, הקשקשים מתפשקים, והזרעים נושרים לקרקע. לאחר פיזור הזרעים האיצטרובל נושר מהעץ ומתפרק בהדרגה, או שהוא מתפרק בהדרגה על העץ. שלא כמו באורן ירושלים, האיצטרובלים אינם סרוטוניים (אפילים), כלומר לא נשארים שלמים על העץ עד שישררו תנאים מתאימים לפיזור הזרעים. פיזור הזרעים קורה באירוע אחד זמן קצר לאחר ההבשלה

הזרעים גדולים מאד – אורכם עד 12 מ"מ וקוטרם עד חמישה מ"מ, ביציים מאורכים. הקליפה עבה וקשה מאד. צבע הקליפה חום בהיר מבריק, מנומר בפסים וכתמים בצבע שחור אבקתי. הצבע השחור יורד בקלות, ומי שאוסף צנוברים, כפות ידיו מתלכלכות מאד.

בתוך הקליפה הקשה נמצא הזרע שצורתו דמויית פלך, אורכו עד 10 מ"מ וקוטרו עד חמישה מ"מ, צבעו לבנבן והוא עטוף קליפה קרומית דקיקה בצבע חום. בחנויות נמכרים הזרעים (צנוברים) כשהם מקולפים, ללא המעטה הקשה והקליפה הקרומית.

איצטרובל נקבה וזרעים

מקור: 123RF

 

 

היבטים סיסטמטיים:

אורן הצנובר שייך למשפחת האורניים, משפחה של עצים השייכת למערכת חשופי הזרע (Gymnospermae), מחלקת האיצטרובלניים (Coniferophyta).

 

חשופי הזרע הם צמחי יבשה קדומים מבחינה סיטמטית, ונחשבים לצמחי הזרע הקדומים ביותר שחיים בימינו. הם חסרי פרחים, כלומר הביציות שלהם לא נמצאות בשחלות סגורות, אך הם בעלי זרעים. אברי הרביה שלהם נישאים על עלים מתמחים (Sporophyll) הערוכים על פי רוב באיצטרובלים ספיראליים, זכר ונקבה נפרדים. עלי הנקבה גדולים (Megasporophyll) ובחיקם ביצית אחת או שתיים. עלי הזכר קטנים הרבה יותר מעלי הנקבה, תמיד ערוכים באיצטרובלים, ובחיקם אבקן אחד או שניים. ההאבקה תמיד ברוח.

חשופי הזרע הם העתיקים והזקנים בין כל צמחי היבשה העכשוויים: יש ביניהם מינים שהתפתחו לפני מאה מיליון שנה ויותר; הם כולם רב שנתיים וביניהם יש מינים שהם צמחי היבשה הזקנים ביותר בעולם דוגמת הסקוויה הענקית (Sequoiadendron giganteum), ואורן לונגבה (Pinus longaeva).

 

מגוון של חשופי זרע:

 

 

 

משמאל למעלה לימין למטה:  1- וולוויטשיה מופלאה;  2- ציקס מופשל;  3- טקסוס מעונב;  4- גינקו דו-אונתי;  5- ברוש מצוי;  6-  סקוויון ענק;  7- דמרה מזרחית;  8- ארוקריה שונת-עלים.

 

חשופי הזרע הם בעלי צורות מגוונות מאד, מעצי ענק מחטניים דוגמת הסקוויה, דרך עצים "רחבי-עלים" דוגמת הגינקו, מטפסים דוגמת השרביטן (Ephedra), ועד צמחים בשרניים ונמוכים דוגמת הוולוויטשיה. לשרביטן ולגינקו פירות עסיסיים המופצים על ידי בעלי חיים, בעוד למחטניים יש איצטרובלים עם צנוברים.

כולם צמחים רב שנתיים וחלקם מאריכי שנים מאד, עד אלפירבים של שנים. למעשה חשופי הזרע נחשבים לצמחים מאריכי החיים ביותר בעולם.

חשופי הזרע המודרניים ששרדו לתקופתנו, שייכים ל-12 משפחות המונות כ-90 סוגים וכ-1000 מינים. בעבר, מתחילת תקופת הקרבון לפני כ-360 מ' שנה עד סוף תקופת הקרטיקון התחתון לפני כ-145 מ' שנה, הם שלטו בעולם הצומח היבשתי, אך מאז תפוצתם הצטמצמה ומספר המינים ירד מאד, בעוד שמכוסי הזרע (צמחים בעלי פרחים) "כבשו" את העולם.

חלק מהמשפחות, הסוגים והמינים של חשופי הזרע, דוגמת וולוויטשיה, וולמיה וגינקו, נחשבים ל"מאובנים חיים", כלומר יצורים שמרבית קרוביהם חיו בעידנים קדומים ונכחדו מאז, ושמרבית האבולוציה שלהם נעשתה בעידנים קדומים בהם שררו בעולם תנאי חיים שונים משל ימינו.

בצמחית הבר בארץ יש לחשופי הזרע ייצוג מועט - הסוגים אורן, ברוש, ערער ושרביטן; בסה"כ עשרה מינים.

 

האיצטרובלניים (Coniferophyta) הם הקבוצה הגדולה בין מכוסי הזרע, עם 8-6 משפחות (תלוי בהשקפה של החוקר), 70-65 סוגים וכ-650 מינים. המשפחה הגדולה ביותר בין האצטרובלניים היא משפחת האורניים. משפחות אחרות שמיוצגות בארץ הן הברושיים (Cupressaceae – ברוש וערער) שהם חלק מצמחית הבר; והארוקריים (Arucariaceae), ההטקסוסיים (Taxaceae) והפודוקרפיים (Podocarpaceae) בגני הנוי.

מאובנים קדומים של איצטרובלניים מופיעים מאמצע תקופת הקרבון, לפני כ-300 מ' שנה. מאובני איצטרובלניים בארץ מוצאים באבן חול מתקופת הקרטיקון התחתון, למשל במכתש הגדול.

כל האיצטרובלניים הם צמחים מעוצים רב-שנתיים, רובם עצים ומיעוטם שיחים. אברי הרביה שלהם נישאים באיצטרובלים - צברים ספיראליים של עלים נושאי יחידות רביה (Sporangia), איצטרובלי זכר ואיצטרובלי נקבה נפרדים.

העלים של רוב מיני האיצטרובלניים הם צרים, מחטים או קשקשים, כהים, ירוקי-עד. לרוב המינים יש הרבה שרף בכל אברי הצמח.

מינים רבים מאד של איצטרובלניים מקיימים מיקוריזה עם פטריות.

מיני האיצטרובלניים מהווים את המרכיב העיקרי ביערות של אזורים קרים, יובשניים וקרירים במעלות רוחב גבוהות או בהרים גבוהים. דגם זה זהה הן באירו-אסיה ואמריקה, והן באמריקה הדרומית.

 

האורניים (Pinaceae) הם המשפחה הגדולה ביותר בין האיצטרובלניים, עם 11 סוגים וכ-250 מינים. למשפחה זו תפוצה גיאוגרפית וטווח אקולוגי גדולים, מאזורי קו המשווה בדרום מזרח אסיה, עד הטונדרות הסוב-ארקטיות, ומגובה פני הים עד כ-5,200 מ' בהרים. באזורנו מיוצגת המשפחה על ידי הסוגים אורן (Pinus) וארז (Cedrus).

כל האורניים הם עצי מחט (שעליהם סרגליים, צרים מאד ונוקשים), רובם ירוקי-עד. האיצטרובלים חד-מיניים, נישאים על עצים דו-מיניים. איצטרובלי הנקבה של כולם גדולים (עד 60 ס"מ), יבשים, עם הרבה מאד קשקשים המאורגנים בספיראלה רעופה. כל קשקש נקבה נושא זוג ביציות בצידו העליון, שמתפתחות לשני זרעים מכונפים על פי רוב לאחר ההפריה. לאורניים יש שרף רב עם ריח חזק שתפקידו הגנה בפני פגיעות שונות, ויש לו שימושים רבים.

 

הסוג אורן הוא הגדול, כ-130 מינים, ורחב התפוצה בין כל הסוגים במשפחת האורניים. תפוצת הסוג כתפוצת המשפחה. זהו סוג מודרני יחסית בין המחטניים, עם מאובנים ראשונים ידועים מתקופת הקרטיקון התחתון לפני כ-115 שנה.

תפוצת הסוג אורן בעולם

מקור: Wikipedia

 

ההכחדות של חשופי הזרע: רוב המינים בסוג אורן גדלים בצפון אמריקה ואסיה ממזרח להימלאיה. במערב אסיה ובאירופה יש כ-10 מינים בלבד. דגם תפוצה זה האופייני לאיצטרובלניים באופן כללי, הוא עדות לסדרת הכחדות שעברה הצמחיה של מערב אסיה ואירופה החל מסוף הקנומן לפני כ-70 מ' שנה.

ההכחדה של חשופי הזרע החלה עם התייבשות האקלים והתחלה של יצירת אקלימים צחיחים. האבקה של חשופי הזרע והביציות שלהם חשופים יותר ליובש ולכן רגישים יותר מאלו של רבים ממכוסי הזרע.

בנוסף לכך, באקלימים צחיחים יש יתרון לצמחים קטנים וקצרי חיים שעוברים את התקופה הקשה בצורת איבר קיימא – זרע. חשופי הזרע הם כולם גדולים ומאריכי חיים. אין זה אומר שאינם גדלים בתנאים קיצוניים, אך הם לא יכולים להתקיים בתנאים הקיצוניים ביותר.

אחר כך נוספה ההכחדה הגדולה שהתחוללה לפני כ-65 מ' שנה עת מטאוריט ענק פגע בכדור הארץ וגרם ל"חורף גרעיני", ובעקבותיו להכחדה של מרבית המינים על פני כדור הארץ, כולל רבים מחשופי הזרע. בעקבות ההכחדה הזו מכוסי הזרע "כבשו" את העולם.

ההכחדה של חשופי הזרע הגיעה לשיאה כאשר בסוף הפליוקן (לפני כחמישה מליון שנה) הגיעו התקופות הקרחוניות שגרמו לרדוקציה עצומה בצמחיה של אזורים בעולם בהם הכוון העקרי של רכסי ההרים הגבוהים הוא מזרח-מערב. רכסי ההרים העיקריים באירופה (פירינאים, אלפים-בלקן, טטרה-קרפטים) ובמערב אסיה (טאורוס, טרודוס, קווקז, זגרוס, הינדו-קוש, הימלאיה) כיוונם הכללי הוא מזרח-מערב. רכסים גבוהים יוצרים מחסום לצמחים.

 

סימני הסוג: עצים חד-מיניים ירוקי עד; הרבה שרף בכל אברי העץ; הנבטים עם 4-24 פסיגים הדומים למחטים הבוגרות; לצמחים הצעירים יש מחטים יובניליות, דומות לבוגרות אך ערוכות לא בקבוצות בתוך נדן, אלא יחידות בספיראלה לאורך הגבעול הצעיר; העלים מחטים ארוכות מאד (עד 40 ס"מ במינים ארוכי העלים) המאורגנות בברכיבלסטים בני 1-7 מחטים כל אחד, שמספרן קבוע בכל מין ומין; האיצטרובלים מעוצים, גדולים מאד; ההפריה מושהית – עד שלוש שנים לאחר ההאבקה; והזרעים מבשילים תוך שנתיים או יותר.

אורנים הם בין העצים הגבוהים בעולם, אורן פונדורוסה האמריקני מגיע לגובה של יותר מ-80 מ'. כמו כן הם מאריכי השנים מכל העצים בעולם, האורן Pinus longaeva מההרים הלבנים של קליפורניה מגיע לגיל של קרוב ל-5000 שנה.

 

המינים בסוג אורן מתחלקים לשני תתי-סוג שסימנן המשותף העיקרי הוא מספר המחטים בברכיבלסט –  Pinus sub-genus pinus עם 2-3 מחטים בברכיבלסט ועצה קשה, צהבהבה-אדמדמה (אורן הצנובר למשל); ו-Pinus sub-genus strobus עם 5 מחטים בברכיבלסט ועצה רכה, בהירה מאד.

כלאיים: בין מיני אורנים קרובים אין מחסומים להפריה, הם אינם מופרדים היטב מבחינה גנטית, וידועים בני-כלאיים בין המינים הקרובים. כלאיים אלה קורים באופן ספונטני, ואינם מעשה ידי אדם. בארץ מוכרים כלאיים של אורן ירושלים עם אורן קפריסאי הקרוב לו.

 

 

מידע נוסף:

השם המדעי של הסוג Pinus, הוא השם הלטיני של האורן. תואר המין pinea פירושו "אורני" כלומר שנראה כמו אורן, בגלל שזה הוא מין האורן האופייני, שעל פיו תיאר לינאוס את הסוג אורן.

השם העברי – אורן הצנובר, הוא על שם הזרעים האכילים, הצנוברים. השם האנגלי הוא 'Stone pine', על שם הזרעים בעלי הקליפה הקשה והעבה – חרצנים, הנקראים באנגלית 'stone'.

לאורן הצנובר שני שמות עבריים נוספים – אורן הגלעין שהוא תרגום השם האנגלי; ואורן הסלע שמקורו תרגום שגוי של השם האנגלי, כאשר stone תורגם ל'סלע' במקום ל'גלעין'.

שם הסוג העברי אורן (אֹרֶן בכתיב חסר) מקורו באיזכור יחיד בתנ"ך - ישעיהו מ"ד, 14 "... לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל.". חלק מהמפרשים מזהים את האורן עם "עץ שמן" מהמקורות, בגלל השרף הרב שמופק מהעץ והצימוד לשם ארז שזיהוי ודאי – ישעיהו מ"א 19 "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו".

המילה אורן נגזרת כנראה מהמילה אור. הקשר הוא כפול - ראשית מיני האורן זקוקים לאור מלא בבית גידולם. הם מתקשים לנבוט, להתבסס ולהתפתח בצל, אפילו חלקי; ושנית השרף של האורן שימש בעבר לייצור של לפידים לתאורה.

באכדית – השפה השמית הקדומה, צירוף העיצורים 'א-ר-נ' פירושו 'עץ גבוה'.

 

אספקטים ביולוגיים: אבקת האיצטרובלים הזכריים של העץ, כמו האבקה של מיני אורן אחרים, היא אלרגנית מאד וגורמת לקשיי נשימה ולגירויי עיניים.

ההפריה בכל מיני האורן מושהית - גרגירי האבקה שהגיעו אל תוך איצטרובלי הנקבה הצעירים עוברים תקופת השהיה של שנה עד שש שנים, ורק אז חלה ההפריה. לאחר ההפריה האיצטרובלים גדלים, והזרעים שבתוכם מבשילים ומוכנים להפצה בתוך כשנה. באורן הצנובר ההפריה חלה לאחר כשנתיים מההאבקה, והאיצטרובלים הנקביים מבשילים כשלוש שנים לאחר ההאבקה.

ההפצה של אורן הצנובר היא בעיקר על ידי יונקים קטנים דוגמת סנאי זהוב ומיני יערון ונמנמן, ועופות דוגמת העקעק ועורבני, שאוספים את הזרעים ומביאים אותם אל מחבואים.

קצב הגידול של אורן הצנובר איטי בהתחלה בהשוואה למיני האורן האחרים שגדלים בארץ. הוא מגיע לגובה של חמיש מטרים אחרי כ-20 שנה מיום שתילתו, ומניב צנוברים כחמש-עשרה שנה לאחר שנשתל.

הריבוי, כמו במרבית מיני האורן, מזרעים בלבד. הזרעים נובטים בקלות כבר בשנה הראשונה לאחר הבשלתם.

בית הגידול של אורן הצנובר הוא על סלעים שונים מגובה פני הים עד רום של בערך 1000 מ'. הם גדלים טוב במגוון קרקעות ואפילו על סלעים חוליים בקרבת הים. עם זאת הם רגישים ליובש ומתקשים לשרוד בתנאים של קיץ ללא גשמי קיץ.

אורן הצנובר עמיד יחסית לפגיעה מהזחלים של תהלוכן האורן, ונפגע ממנו הרבה פחות ממיני האורן האחרים בארץ.

 

התפוצה הטבעית של אורן הצנובר היא בכל האזורים עם אקלים ים-תיכוני סביב אגן הים התיכון (ראה מפה בעמ' 1).  בעבר, לאור תפוצתו באתרים ארכיאולוגיים ועדויות היסטוריות, הוא נחשב לעץ בר של כל אגן הים התיכון.

מחקרים שנערכו בעשורים האחרונים מראים כי מוצאו של אורן הצנובר באירופה ולא באסיה שכן הפעילות הקמביאלית (יצירה של צינורות הובלה חדשים) שלו תואמת אקלים אירופאי ממוזג לח עם גשמי קיץ, ולא אקלים עם קיץ שחון.

כיום סבורים מרבית החוקרים כי אזור תפוצת הבר המקורי שלו הוא החלק המערבי של אגן הים התיכון מאיטליה מערבה, וכי שאר אזורי התפוצה הם תוצאה של אינטרודוקציה עתיקה, שהחלה כ-6000 שנה לפני זמננו, בתקופה פרה-היסטורית. האינטרודוקציה הזו היא תוצאה של חשיבותו הרבה לאדם, הן כעץ קורה והן כמקור למזון מובחר.

שרידי אורן הצנובר נמצאו בחפירות בפומפיי – עדות לשימוש בו לפני 2000 שנה ויותר. שמו הרומי העתיק הוא 'Pinus domesticus' כלומר 'האורן המתורבת'.

 

בארץ אורן הצנובר מוכר מאז ימי הביניים, כאשר הובא לכאן כנראה על ידי הצלבנים במאות ה-13-12. מאז הוא מלוה את הגנים הגדולים בערים.

העותומנים החלו להפיץ את אורן הצנובר בגנים מאז ראשית המאה ה-17. מספירת הטבעות העונתיות של עץ אורן צנובר שנכרת ברובע הארמני של ירושלים בשנות ה-1990, עולה כי גילו היה כ-210 שנים, כלומר הוא נשתל בסוף המאה ה-18.

הטמפלרים הגרמניים שהגיעו לארץ ב-1870, הביאו אתם מסורות גנניות מאירופה. הם שתלו אורני צנובר רבים במושבה הגרמנית בחיפה, ובשלוחה של המושבה הגרמנית בכרמל. מאז, אורני הצנובר הם חלק חשוב מהנוף העירוני של חיפה. אורני צנובר יפים נטועים גם בגנים הבהאיים בחיפה ובעכו.

קק"ל שותלת אורני צנובר באזורים הלחים יותר של הארץ, בכרמל ובגליל, מאז שנות ה-1930. כיום הם נשתלים במידה מעטה יחסית, ועיקר תפוצתם בארץ היא ביערות בכרמל ובערים.

בלבנון גדלים עצי אורן הצנובר על סלעי חול בחבל הים תיכוני. סלעים כאלה חסרים כמעט לגמרי בחבל הים תיכוני בארץ, וזו אולי הסיבה לכך שאין בארץ אוכלוסיות ספונטניות.

 

אורני רומא: אורן הצנובר בצורתו הציורית הפך לאלמנט גינוני בסיסי מאז תקופת הרנסנס. אורני צנובר מאפיינים את מרבית הגנים הותיקים והפארקים באיטליה. ברומא הם שתולים לאורך הדרכים העתיקות היוצאות כמו כוכב מרומא, דוגמת Via Apia ו-Via Aurelia.

אורן הצנובר הוא מין העץ היחיד שלו הוקדשה יצירה מוזיקלית – הפואמה הסימפונית 'אורני רומא', שכתב ב-1924המלחין אוטורינו רספיגי (Ottorino Respighi, 1879-1936). הפומה מורכבת מארבעה פרקים שמתייחסים לאתרים ברומא בהם גדלים אורני צנובר – וילה בורגזה, הקטקומבות, גבעת ג'יאניקולום, וויה אפיה.

 

צנוברים למאכל: ה'צנוברים' של אורן הגלעין הם הטעימים והגדולים בין הצנוברים של כל מיני האורן, ובעלי הערך המסחרי הגדול ביותר. הם גם בעלי הערך התזונתי הגבוה ביותר מבחינת תכולה של מינרלים, חלבונים וויטמינים. יצרני הצנוברים הגדולים הן איטליה וספרד.

כיום מוצאים בשוק צנוברים זולים יותר שמקורם ממיני אורן הגדלים במזרח אסיה ובצפון אמריקה. מינים עיקריים מהם מיוצרים צנוברים הם המינים האסייתיים אורן קוריאני (Pinus koraiensis) מקוריאה, אורן צ'יגלוזה (Pinus gerardiana) מההימלאיה המערבית, אורן סיבירי (Pinus sibirica), אורן ננסי (Pinus pumila) הסיבירי, אורן סיני לבן (Pinus armandii), ואורן בונגה (Pinus bungeana) מההימלאיה המערבית; והמינים האמריקניים אורן קולורדו (Pinus edulis), אורן חד-עלה (Pinus monophylla), ואורן מקסיקני (Pinus cembroides).

יצרנית הצנוברים הגדולה בעולם היא רוסיה, ואחריה באות מונגוליה, סין ואפגניסטן.

יש עוד כעשרה מיני אורן נוספים שהזרעים שלהם נאכלים ומגודלים לצורך זה באופן מסחרי, אך חשיבותם הכלכלית שולית.

הצנובר של המינים האסייתיים קצר ועגלגל יותר מזה של אורן הצנובר; וזה של המינים האמריקניים צר יותר.