תמר קנרי
מספר הצמח במפה - 37, 38, 48, 49, 69
שם מדעי - Phoenix canariensis Chabaud
שם אנגלי - Canary Islands Palm
תפוצה טבעית – האיים הקנריים
תיאור כללי:
דקל חד-גזעי, דומה מאד בצורתו הכללית לתמר המצוי, אך הגזע זקוף ועבה יחסית למיני תמר אחרים – הוא מגיע בקוטרו ל-60 ס"מ ואף יותר. בתנאים מיטביים העץ מגיע לגובה 20 מ' וגם יותר. שלא כמו אצל תמר מצוי, אין למין זה חוטרי גזע.
הכפות (עלים) קצרות משל תמר מצוי, אורכן עד ארבעה מ' ורוחבן עד מטר אחד. צבען ירוק כהה (לכפות של תמר מצוי יש גוון כחלחל). העלה מנוצה ל-100-50 עלעלים (הוּצִים) סרגליים. ציר העלה נוקשה, ובחלקו הקרוב לגזע יש כמה זוגות קוצים, שהתפתחו מעלעלים.
העץ דו-ביתי, כלומר פרחי הזכר ופרחי הנקבה על עצים נפרדים. הפרחים מואבקי רוח, ערוכים במכבדים גדולים וצפופים (סנסינים). פרחי הנקבה ירקרקים ופרחי הזכר לבנבנים.
הפירות הם תמרים קטנים דמויי זית, באורך עד שני ס"מ ורוחב כסנטימטר, מבשילים בסתיו. הסנסינים והתמרים צהובים בתחילה והופכים חומים עם ההבשלה.
אוכלוסית בר של תמר קנרי באי גומרה, האיים הקנריים
מקור: Plampedia, Photo Carlo Morici
מקור: Plampedia
שימושי העץ:
עץ נוי נפוץ בגינון בכל הארץ. נפוץ מאד בגינון במקומות אחרים ורבים בעולם בהם האקלים לא קר, כולל החלקים הדרומיים של האיים הבריטיים. תמר קנרי הוא הנפוץ בעולם מכל מיני התמר בגינון של שדרות ופארקים.
הפירות נאכלים, אם כי אינם עסיסיים וטעימים כמו פירות התמר המצוי.
באיים הקנריים, בעיקר באי גומרה, מפיקים מהעץ את המוהל המתוק ומכינים ממנו סירופ מאכל ומשקאות אלכוהוליים.
הגזעים משמשים לבנין של מבנים ארעיים, בעיקר סככות וסוכות. הגזע ישר ועבה ביחס לזה של מיני דקלים אחרים, ולכן הוא מתאים במיוחד לשמש כעמודים בבניה קלה וקורות גג.
העלים משמשים לסכך, וכן לקליעה של מוצרים רבים דוגמת סלים ומחצלות.
תיאור נוסף של העץ:
שלא כמו תמר מצוי, תמר קנרי ניתן לריבוי רק מזרעים. מכל זרע עולה גזע יחיד, ולכן, שלא כמו בתמר מצוי, לעולם לא רואים תמר קנרי רב-גזעים, או בגושים.
הגזע עבה כבר בעץ הצעיר, ולכן עצים צעירים נראים כמו בקבוק או כמו אננס, ומכאן נגזר גם שמו האנגלי השני של העץ – Pineapple palm.
הסנסינים הצעירים נתונים בתוך עלה עוטף (מתחל) דמוי סירה, חום, נוקשה, וגדול שאורכו עד 60 ס"מ. לפני הפריחה נבקע המתחל ואשכול הפרחים מגיח ממנו. המתחלים נושרים לאחר הפריחה.
בעצים הגדלים בתרבות מסירים את העלים אחרי שהתייבשו. על הגזע נותרות צלקות שהן בסיסי העלים, היוצרות דגם של קשקשים מעויינים
. 
מקור: Palmpedia; Photo – Goeff Stein
לפרחים (כמו בכל משפחת הדקליים) יש שישה עלי עטיף, לבנים בפרחי הזכר וירקרקים בפרחי הנקבה. לפרחי הזכר יש שישה אבקנים צהבהבים. לפרחי הנקבה שחלה עם ביצית אחת ושלושה עמודי עלי.
תפרחת זכר:
מקור: Wikimedia
תפרחת נקבה:
צילום: Duska Stankovitz
הפרי הוא ענבה בשרנית, חד-זרעית, עם ציפה דקה ומתוקה, קמחית מעט, וקליפה עורית דקה. הפרי הצעיר (והסנסינים) ירוקים כהים בתחילה ואחר כך מקבלים צבע צהוב עד עד כתום. הסנסינים הצהובים מוסיפים לערכו הדקורטיבי של העץ. עם ההבשלה הפרי הופך לחום.
פירות צעירים של תמר קנרי:
מקור: Palmpedia
הפרי הצעיר עפיץ מאד, אך הופך מתוק וטעים למדי עם ההבשלה. מופץ בעיקר על ידי צפורים ועטלפי פירות.
היבטים סיסטמטיים:
תמר קנרי שייך לסוג תמר (Phoenix) במשפחת הדקליים (Palmaceae). הדקליים שייכים למערכת החד-פסיגיים, שמתאפיינית בגזעים ללא התעבות משנית, עירוק מקביל בעלים, ופרחים שאבריהם בכפולות של 1 או 3.
הסוג תמר הוא בעל דגם תפוצה טרופי וסוב-טרופי, בעיקר באסיה ובאפריקה. מין אחד בסוג (תמר תיאופרסט מכרתים) גדל באירופה, ומין אחד באוסטרליה. בסוג יש 70-50 מינים, תלוי בדעת החוקרים. כמחצית ממיני הבר, ביניהם גם תמר מצוי, הם רחבי תפוצה באופן יחסי, וכמחציתם דוגמת תמר קנרי, הם אנדמיים ותפוצתם מצומצמת מאד.
מינים שונים בסוג מכליאים ביניהם, וידועים כ-20 "מינים" שנוצרו ככלאיים בתרבות, ותוארו תיאור מדעי סטנדרטי. דבר זה מעיד על מערכת גנטית פתוחה שבה המחסומים לתפוצת המינים, והגבולות בין מינים הם מורפולוגיים וגיאוגרפיים-אקולוגיים, אך לא גנטיים.
האיים הקנריים הם איים וולקניים צעירים, קרובים מאד (כ-100 ק"מ בלבד) לחופים של צפון אפריקה (מרוקו). תמר קנרי הוא מין אנדמי של האיים הקנריים והמין הקרוב לו, תמר מצוי, הוא מין רחב תפוצה הגדל בר בנאות מדבר בצפון אפריקה. לכן סבורים החוקרים כי ייתכן שמוצא התמר הקנרי מהתמר המצוי של צפון אפריקה, ובידודו באיים הביא להתפתחות של מין נפרד מבחינה מורפולוגית, תופעה מוכרת באקולוגיה של איים.
בתרבות אין מחסום מוחלט לרביה בין תמר קנרי לתמר מצוי, וידועים בני כלאיים ביניהם (גם בארץ). השימוש הנרחב בתרבות בשני המינים מעמיד בסכנה את "הנקיון הגנטי" של התמר הקנרי שהוא מין אנדמי של האיים הקנריים
מידע נוסף:
שמו המדעי של הסוג תמר – Phoenix, בא מהמיתולוגיה היוונית. זהו השם של העוף האגדי פניקס שקם לתחיה אחרי שעלה בלהבות (בעברית הוא מכונה עוף החול). השם ניתן לסוג תמר בגלל ביכולת המופלאה של תמר מצוי, המין הנפוץ במרחב הגיאוגרפי של העולם ההלני העתיק, להתחדש לאחר שנגדע או נשרף, מניצנים אדבנטיביים שקיימים בבסיס הגזע. תכונה זו חסרה לגמרי בתמר הקנרי שמתחדש רק מזרעים. תואר המין של תמר קנרי (canariensis) נגזר ממוצאו הגיאוגרפי.
באיים הקנריים יש לתמר הקנרי אוכלוסיות בר מוכרות בשבעת הגדולים משלושה עשר האיים המרכיבים את הארכיפלג, אך מכיוון שהוא שתול במקומות רבים באיים והוא בעל כושר ריבוי וכושר הפצה טובים, לא ידוע מאיזה אי מוצאו.
כושר הנביטה הטוב של זרעי תמר קנרי הפך אותו למין פולש בתחום הלח יותר של האזורים אליהם הובא כעץ נוי. הוא פולש והפך לחלק מהפלורה המקומית בדרום ארצות הברית ובדרום-מזרח אוסטרליה. בישראל יש זריעים רק בתנאי גינון, כנראה בגלל קושי להתבסס בבר בקיץ הארוך והיבש.
צורת העץ: בחמש-שבע השנים הראשונות של חייו התמר הקנרי הוא מפתח את ציצת העלים שלו שיוצרת את הצמרת האופיינית. בשנים אלו הוא דומה בצורתו לציקס ללא גזע. משך חיי העלה הבודד הוא שנים מספר, לרוב לא יותר מחמש שנים.
הגזע מתחיל להתארך משנתו החמישית של העץ ואילך. קצב הגידול איטי ביחס למיני תמר אחרים, ובתנאים מיטביים הגזע מתארך בקצב של כ-30 ס"מ בשנה.
כמו בכל הדקליים אין לתמר הקנרי התעבות משנית, והגזע נשאר באותו עובי במשך כל חיי העץ – עשרות רבות של שנים. לגזע של תמר קנרי גם אין התפצלויות, והעלים גדלים מקודקוד אמירי בלבד, כך שקוטר הצמרת נשאר קבוע גם הוא.
סירופ דקלים: לכל מיני התמר ולדקלים אחרים, יש צינורות שיפה עם הרבה מוהל עשיר בסוכרים. באיים הקנריים ובדרום אמריקה מפיקים מהעץ את הנוזל המתוק אותו ניתן לשתות טרי, או להסמיכו לידי סירופ. הנוזל הזה מכונה בארצות אלה 'דבש תמרים' - Miel de Palma(אין לטעות בינו לבין סילאן, שהוא תוצר של פֵּרות התמר המצוי). לאחר התססה אפשר להפיק מהמוהל משקאות כוהליים.
הפקת המוהל המתוק מהעץ דורשת מומחיות, שכן פציעה של האיברים הירוקים יכולה להמית אותם, ואפילו לגרום לפגיעה קשה בעץ כולו. באיים הקנריים חורצים בבסיס התפרחות הצעירות בעודן עטויות בעלה המתחל הירוק, וחורטים שקע בבסיסו אליו מתנקז המוהל וממנו ניגר אל מיכלי איסוף. בצורה זו לא גורמים נזק גדול לעץ, כי העלים לא ניזוקים כלל ואילו התפרחות אינן מעניינות כלל את האיכר – לפרי אין ערך כלכלי.
עץ נוי בארץ: תמר קנרי הגיע כצמח נוי לארץ במחצית השניה של המאה ה-19. יש ויכוח לגבי זמן הגעתו, אך כנראה שהובא לראשונה לגינון במושבות הטמפלריות הותיקות בשנות ה-70 של המאה ה-19.
אתר משרד החקלאות (טיולים בעקבות עצים) מספר על עצי התמר הקנרי הראשונים בארץ שנשתלו כשדרה בגן הראשונים בראשון לציון:
"שדרת הדקלים המרשימה נטועה במרכז הגן בצורת X, ובה שתי שורות של כ- 160 עצים. זו השדרה הראשונה שניטעה בארץ, בשנת 1890, ע"י הגננים גרשון הורוביץ ומיכל פוחצ'בסקי. זרעי הדקלים הובאו ע"י הברון רוטשילד מהאיים הקנריים, הונבטו במשתלה וניטעו ישירות.
העצים, שגובהם כ-10 מטרים לפחות וקוטר צמרתם כ-6 מטרים, מרשימים במופעם ומהווים את מוקד הגן.
בשנת 1996 שוקם הגן על ידי העירייה ולידו הוקם מבנה העירייה החדש. מחשש לניוון של שדרת התמרים, ניטעה לידם שדרה של תמר מצוי...."
חדקונית הדקל: ב-1980 (כנראה) חדרה לארץ חיפושית בשם חדקונית הדקל האדומה, שהיא מזיק קטלני של דקלים ממינים ומסוגים שונים. מוצאה בדרום-מזרח אסיה והיא החלה להתפשט באמצע המאה ה-20. ההופעה של החיפושית בארץ זוהתה רק לאחר שכבר היתה פגיעה ניכרת במטעים ובשדרות של דקלים ממינים שונים.
זחלי החיפושית נוברים באמירים של מיני דקל שונים, בארץ בעיקר במיני התמר. הם ניזונים בעיקר מניצני העלים ופוגעים בניצן הקודקודי, ומכיוון שלתמר קנרי אין ניצנים אדוונטיביים, הן גורמות למות העץ. שדרות התמרים הקנריים ברחבי הארץ נפגעו קשות מהמזיק הזה ובהרבה מקומות הן נעלמו לגמרי. החיפושית הזו היא גם מזיק קשה למטעי התמרים.
חדקונית הדקל האדומה [(Rhynchophorus ferrugineus (Olivier, 1790]
מקור: ויקימדיה
הסימנים לפגיעה הם מוות של כל העלים הצעירים, ואחר כך התנוונות הדרגתית של כל הצמרת. עיקר הפגיעה היא באמיר של העץ, ולכן קשה לזהות את הפגיעה בעץ בשלביה הראשונים.
הטיפול היעיל כיום הוא הזרקה של חומרי הדברה אל צינורות ההובלה של העץ בשלבים הראשונים של הפגיעה, ואחר כך טיפול מונע בהזרקה של אותם חומרים מידי כחצי שנה.
לולבי התמר הקנרי משמשים לעיתים בחג הסוכות אך נחשבים לנחותים באיכותם וערכם, ולכן המהדרין אינם משתמשים בהם.
יש פוסקים שהחמירו שלא ליטול בסוכות לולב מדקל קנרי, אבל הרבה מהם התירו.