אאוגניה חד-פרחית

z_eugenia_uniflora_pitanga140525ni1.jpg
Wikimedia Commons

תפוצה
https://www.gbif.org/species/5416458
GBIF #5416458

GBIF—the Global Biodiversity Information Facility
היא רשת מחקר בינלאומיות הממומנות על ידי ממשלות העולם.
מטרתן לספק לכל אחד בכל מקום גישה פתוחה לנתונים על כל סוגי החיים על כדור הארץ.

אאוגניה חד-פרחית (פיטנגו)

מספר הצמח במפה - 25

 

שם מדעי - Eugenia uniflora

שם אנגלי - Surinam cherry

תפוצה טבעית - צפון אמריקה הדרומית ומזרחה

 

תיאור כללי:

שיח עד עץ קטן (בארץ עד 5 מ') המתפצל על פי רוב קרוב לבסיסו. קליפת הגזע בצבע חום מתקלף. ברבות מתכונותיו המורפולוגיות דומה השיח להדס שהוא קרוב לו במשפחת ההדסיים (Myrtaceae).

העלים ביציים עם קצה מחודד, דומים בצורתם לעלים של הדס, אך הם גדולים יותר ואורכם עד 4 ס"מ. העלים מדיפים ריח נעים, דומה לריח ההדס (האופייני כל כך למשפחה – משפחת ההדסיים). צבע העלים ירוק כהה מבריק, עלים בלבלוב הם בעלי גוון אדמדם-חלודי, ובחורף העלים הבוגרים מאדימים.

הפריחה מאמצע האביב עד סוף הקיץ. הפרחים בקוטר כסנטימטר, צבעם לבן, והם דומים מאד במבנה שלהם לפרחי ההדס, למעט עלי הכותרת המופשלים חלקית לאחור.

הפירות הם ענבות עסיסיות בעלות שמונה צלעות ו-3-1 גלעינים קשים, מבשילים במהלך הקיץ והסתיו, צבעם כתום עד אדום כהה. הפרי ראוי למאכל אדם.

 

שימושי העץ:

עץ משוכות או פרט יחיד מעוצב (Specimen) בגינות קטנות ובפארקים. העץ עמיד יחסית ליובש אך רגיש לקור, ובארץ גדל בעיקר במישור החוף.

משמש באומנות הבונסאי - קצב הגידול האיטי שלו, העמידות לתנאי סביבה קשים והעלים ופרחים והפירות האטרקטיביים הופכים אותו לצמח מועדף באומנות עיצוב זו.

הפירות ראויים למאכל והוא פרי מאכל פופולרי באזורי תפוצתו הטבעית. בארץ היה צמח פרי פופולרי בגינות פרטיות במישור החוף במהלך המאה העשרים. בעשורים האחרונים איבד מהפופולריות שלו וכיום הוא נדיר בגינות.

מהפירות ניתן להכין שימורים, מרקחות, לפתנים וריבות.

הפירות הם מקור חשוב לויטמינים A ו-C/

בדרום אמריקה שוטחים את העלים הטריים על רצפות הבתים וכאשר דורכים עליהם, הם נמעכים ומדיפים ריח נעים שדוחה חרקים.

באורוגוואי מכינים מהעלים חליטה ריחנית היעילה גם לטיפול בכאבי בטן.

 

תיאור נוסף של העץ:

במהלך הבשלת הפירות של אאוגניה חד-פרחית הם משנים בהדרגה את צבעם מירוק כהה לכתום, לאדום ולבסוף לאדום בורדו כהה מאד. הפרי הצעיר חמוץ ועפיץ, והפרי הבשל מתוק, ומאבד את כל החומציות שלו.  יש זנים שהפרי שלהם מתוק מאד ובאחרים הוא תפל למדי.

בטבע הפירות מופצים על ידי יונקים וציפורים שקוטפים אותם מהעץ. בהתאמה, הפרי אינו נושר מהעץ אלא נשאר מחובר לענף, אך פירות בשלים נקטפים בקלות.

 

היבטים סיסטמטיים:

הסוג אאוגניה שייך למשפחת ההדסיים (Myrtaceae), משפחת צמחים בינונית של עצים ושיחים גדולים הנפוצה בעיקר בחצי הכדור הדרומי (תפוצה גונדוואנית). במשפחת ההדסיים יש כ-140 סוגים וכ-6,500 מינים. הסוג הגדול במשפחה הוא אאוגניה עם כ-1200 מינים. סוג זה גדל בעיקר באמריקה הדרומית. הסוג אקליפטוס עם כ-900 מינים, הוא הגדול מהסוגים באוסטרליה, אך בעקבות מחקרים מודרניים בעשורים האחרונים, הוא "פורק" למספר סוגים בהם הסוגים Angophora, Syncarpia ו-Corymbia.

מרכז המגוון של המשפחה הוא באוסטרליה והאיים הקרובים לה; ומרכז תפוצה משני נמצא בדרום אמריקה. המשפחה נעדרת לחלוטין בצפון אמריקה, אירופה מצפון לרצועה האלפינית ואסיה מצפון להימלאיה. בצמחית הבר של ישראל יש למשפחה נציג אחד בלבד – הדס מצוי, שהוא מין רחב תפוצה במערב אסיה ואגן הים התיכון. הדס הוא המין היחיד במשפחה שגדל בר באירופה ובצפון אפריקה.

 

מפת התפוצה של משפחת ההדסיים  מקור: MOBOT – הגן הבוטני, מיזורי

מפת התפוצה של משפחת ההדסיים                                      מקור: MOBOT – הגן הבוטני, מיזורי

 

מידע נוסף:

בישראל מכונה אאוגניה חד-פרחית בשם פיטנגו או פיטנגה, שמקורם בשפות הילידיות של ברזיל ואומצו על ידי השפה הפורטוגזית וממנה הגיעו לעברית.

פיטנגו הוא פרי מאכל בעל ערך מסחרי בדרום אמריקה ונמכר בשווקים. בישראל הוא צמח נוי אבל אינו מגודל באופן מסחרי בעיקר בגלל העלות הגבוהה של הקטיף: הפירות מבשילים בהדרגה, ללא סינכרון, יש לקטוף אותם אחד אחד (בהתאם לצבעם כלומר לבשלותם) ולחזור אל כל אחד מהעצים מספר פעמים בעונה; הפירות קטנים, ולכן עלות הקטיף ליחידת משקל של הפרי גבוהה; ובנוסף לכך חיי המדף של הפרי קצרים.

הפיטנגו הובא לארץ על ידי שמואל צבי הולצמן* שהיה מחלוצי איקלום הצמחים בארץ. הולצמן הקים בשנת 1903 את "הפרדס לגידולים מיוחדים" בראשון לציון שפעל עד מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך משנת 1927 ואילך. הולצמן איקלם שם מינים וזנים רבים של צמחי תרבות ובעיקר צמחי מאכל, והוא אבי הגידול המודרני של בננות בארץ ישראל, הביא לארץ את הפומלה, וכמובן גם את הפיטנגו.

ציטוט מויקיפדיה: בארץ טופח זן מסחרי לפירות של אאוגניה חד-פרחית: בשנות ה-70 של המאה ה-20, נמצא על ידי ע.להב בגינת ביתו בנהריה זן גדול וטעים במיוחד. הזן נקרא "גתית" על שם בעלת הבית. מטפח הצמחים אפרים סלור, עסק בהפצתו. הפרי של זן הגתית כתום, מצולע וגדול, ויש לו ארומה מיוחדת, המבדילה אותו מפירות הפיטנגו הרגילים. אף על פי כן נכשלו עד היום הניסיונות לגדל את פרי הפיטנגו בצורה מסחרית.

פיטנגו הוא צמח פולש באיי הוואי, שם נאסר לחלוטין לגדל אותו בתרבות. בישראל אינו פולש למרות התנאים המתאימים, והסיבה לכך לא ידועה.

 

* מומלץ לקרוא עוד על שמואל צבי הולצמן שהיה חלוץ בתחומים רבים בארץ, והוא שקנה את הקרקעות של גוש עציון, הקרוי על שמו.